השבת מהווה נושא מרכזי וחשוב בתיאולוגיה היהודית, מכאן עלינו לשאול :
מתי נכנס רעיון השבת לעם ישראל
מתי החל עם ישראל לשמור , לקיים, את השבת
מה הם דיני השבת לפי התורה ,
בתעודות המצריות נמצא רישום של קבוצת עבודה , בהם רשומים הפרטים של שכר , אוכל , לגבי שמונה ימי עבודה ואילו ליום התשיעי חסרים פרטים אלו מכאן מסיקים החוקרים שהיום התשיעי היה יום חופשי של מנוחה . מכאן עדות לרעיון של יום מנוחה לאדם .
מיציאת מצרים , ההליכה במדבר 40 שנה , תקופת ההתנחלות , הקמת ממלכת ישראל עד קרוב לסוף בית ראשון , אין אנו שומעים שום אירוע בו השבת תופסת מקום או משפיעה על סדר היום. מכאן השבת אינה ידועה עדיין בעם ישראל .
ישנו אירוע אחד בו מדובר על אדם היוצא לקושש עצים בשבת בעת הנדודים במדבר (במדבר,טו,32), מפר את מנוחת השבת ויוצא לעבוד . אירוע זה שתול כאן שלא במקומו , כי אין במדבר "לקושש עצים" , הדבר נכתב לאחר ההתנחלות. ארץ כנען – ישראל היתה מכוסה יער גדול, (יהושע,יז,18) ולקושש עצים מתאים לארץ ישראל ולא למדבר .
לראשונה אנו שומעים על השבת כחלק מסדר היום של עם ישראל בישעיהו (נח,13), בו הנביא ישעיהו שניבא בימי המלך חזקיהו שהיה סבא רבה של המלך יאשיהו קורא לעם ישראל "אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר." מצפים מעם ישראל שיקדיש את יום השבת למנוחה ולהימנע מעבודה ,
רמיהו מתריעה “ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים , ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקידשתם את יום השבת כאשו צויתי את אבותיכם …. לבלתי הביא משא בשער העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה” (ירמיהו י”ז). מתוך ההן אתה שומע את הלאו , יום השבת עדיין לא היה יום מקודש לעם אין זה צו כי אם פנייה, מצופה מהאדם הישראלי, ראוי מהישראלי שיתנהג בהתאם , אך אין זה חוק שלא יעבור . ומכאן ההבדל בין "זכור" "לשמור" .
התנך נערך לדעת רבים שאני מצטרף אליהם – בגלות בבל על סמך מקורות כתובים ומסורות בעל פה 1). המסורת או המסמך של עשרות הדברות המקורי בדיבר של השבת (שמות,כ,8) נאמר "זכור את יום השבת" ראוי לעשות כן , אין זה צו מחייב כי אם זו התנהגות נאותה של האדם מישראל. לעומת זאת בספר דברים שנכתב בימי המלך יאשיהו נינו של המלך חזקיהו שבימיו אמר הנביא ישעיהו "אם תשיב משבת רגלך " נאמר מפורש: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים,ה,12) , זהו צו ברור , שמסתמך על צו אלוהי לשמור את יום השבת כיום מנוחה מקודש לה'. מתי זה ניתן לעם ישראל , באיזה אירוע , וכיצד זה הובע לידיעת עם ישראל לא נאמר . אם העם קיים יום זה כיום מקודש אין לנו שום הוכחות . העם התנגד לרפורמות של יאשיהו 2) ואין לנו שום עדות לאירוע או מהלך שהושפע מיום השבת . יחזקאל שניבא בימי סוף בית ראשון ובגלות בבל , מתנבא בכעס על שלא שומרים את השבת (פרקים כ,כב),זה אומר שרעיון השבת נוצר אם כי עדיין לא הגיע לנחלת העם.
האירוע הבא בו אנו שומעים על השבת היה בימי נחמיה "ועמי הארץ מביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור – לא נקח מהם בשבת" (נחמיה י) . "בימים ההם ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביעים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת " ( שם, י"ג 15), לראשונה היה לפני עם יהודה ספר תורה ערוך אם כי עדיין לא בשלמותו , ספר תורה בו רשומים חוקים ומצוות ה' אל בני יהודה , מסמך כתוב , שנקרא בפני העם . נחמיה הוא שהנחיל את השבת לעם ישראל החל מבית שני .
ממועד זה נקבעה השבת ליום מנוחה , מיום זה הפכה השבת נחלת כלל עם ישראל, מיום זה החל העם לשמור ולקיים את השבת כנוהג לאומי בירושלים , ובירושלים בלבד שהיוותה מיעוט קטן מתוך כלל בני יהודה . האם תושבי גלות בבל שהיו רוב עם יהודה וישראל ידעו או קיימו את השבת אין לנו שום עדות לכך שאכן עשו זאת , מתוך דברי יחזקאל נראה שלא . וכן בני ישראל ויהודה שישבו באלכסנדריה וביב שבמצרים והיו אוכלוסיות גדולות משל ירושלים האם שמעו או ידעו על כך ספק רב .
רק בימי החשמונאים , כאשר יהודה גדלה והיתה לממלכה גדולה , ואחר כך שכשהוקם הסנהדרין החלה ירושלים להקרין גם על בבל וגם על מצרים .
התורה אומרת בדיוק את אשר היא רוצה ולפעמים אף חוזרת .
הפרושים דחו את המסורת הכוהנית של הצדוקים שנמשכה כאלף שנה מימי דוד ועד קרוב לחורבן בית המקדש השני ב – 70 לספירה . (בהפסקה של 70 שנה) הצדוקים שמרו על חוקי התורה ועל הלוח היהודי. מהפרושים התפתחה הדת הרבנית שדחתה את האלוהים , ניכסה לעצמה את תפקיד האלוהים ומציבה עצמה במקום האלוהים , ובתור שכזו היא לא רק מפרשת את הכתוב תוך סילוף עד ניגוד לתורה אלא גם קובעת הלכות . "לא תעשה כל מלאכה" , עם ישראל היה עם של איכרים עובדי אדמה , ביום השבת אסור לעבוד , האדם ישן מאוחר , קם, ואז כמובן הלך לאכול . כדי לאכול צריך היה להבעיר אש . יצירת אש זו עבודה , עבודה ממש, של שעה לפחות . לאחר שנים כאשר נוצר דפוס זה , באה התורה והוסיפה צו "לא תבערו אש ביום השבת" (שמות ל'ה,3-2). אם כן מה עושים ? פונים לבית המקדש . שם יש חוק: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו,6). מכאן , תבעיר אצלך אש בכיריים ביום שישי שתבער כל השבת . ובהמשך , האם מותר לשחוט לבשל ולצלות ביום השבת ? נפנה לבית המקדש, בבית המקדש שחטו וצלו את הבשר ביום השבת . "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים" (במדבר,כ"ח,9) . לא היו מקררים , בשר שעמד התקלקל , לכן נאמר : "ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני ה' " (ויקרא כ"ג,30) "ביום זבחכם יאכל וממחרת , והנותר עד יום השלישי באש ישרף" (ויקרא י'ט,6) . לא רצוי להכין מיום שישי ליום שבת , רצוי לשחוט לבשל לאכול באותו יום , וכך יש לעשות בשבת.
קיים הבדל בין האמור בספר שמות לאמור בספר דברים , זה לא רק הבדל במילים ההבדל הוא בתוכן ובמשמעות . בספר שמות נאמר: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך" והסיבה – בריאת העולם בשישה ימים . ואילו בספר דברים נאמר: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך… למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" והסיבה – "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם" בספר דברים הוא מפרט בהמתך – שורך וחמרך , "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" . מדובר בתקופה קשה לעם יהודה. רק לפני כ – 79 שנים בימי חזקיהו , סנחריב עלה והחריב את כל ערי יהודה , אומנם מנשה שיקם חלק מן הריסות יהודה אך עדיין במצב קשה זה אחדות העם ומצבם של העבדים חשוב מאוד .
בתקופה זו תקופת המהפך הגדול של ספר דברים , האמונה היתה שלא העם וצבאו מנצחים אלא האלוהים של אותו עם הוא המנצח . לעם שיש אלוהים חזק יותר הוא המנצח , מכאן שאלוהי אשור חזק מאלוהי ישראל (מלכים ב,י"ח,33) . לדבר זה לא יכלו נביאי ישראל להשלים ויצרו את הרעיון שאלוהי ישראל הוא אלוהי העולם הוא הגדול מכל האלילים "מי כמוך באלים ה' ", (שמות,ט"ו,11) הוא המנהיג את העמים , וה' הוא ששלח את אשור להעניש את ישראל. "הוי אשור ,שבט אפי , ומטה הוא בידם זעמי" (ישעיהו,י,5) וההוכחה ראה את כוחו וגדולתו של ה' ביציאת מצרים 3) . " … חורבן ישראל ובית המקדש גרמו לזעזוע עמוק בעם ישראל ולמכה קשה לאמונה באל והיה צורך להוכיח שה' הוא האל החזק גם כאשר בית מקדשו של האל נחרב … ולצדו ישנה ההוכחה של מה שקרה במצרים … ולכן לא פסקו להזכיר זאת … ובכל טקס בין שהיה קשר ובין שלא " 4) ולכן קשרו גם את מנוחת השבת ליציאת מצרים .
בימינו אבדה השבת כל קשר לרעיון האלוהי של יום מנוחה לאדם . הדת הרבנית רוצה להראות "חכמה ונעלה" מהתורה והגענו לחוקים הפוגעים בכבוד האלוהים והתורה .
התורה אומרת בדיוק את שהיא רוצה , לפרש ההפך כדי להראות יותר צדיקים מהתורה זו כפירה . "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם" (דברים,ד,2) "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג,1) האיסור להשתמש באש בשבת אינה פירוש הכתוב בתורה כי אם חוק חדש הנוגד את התורה . התורה תורת חיים , ולא תורת נזירים , התורה דורשת מאדם שיחייה חיים נורמאליים , אבל בצדק ביושר ולא על גניבת כספים התורה דורשת יום מנוחה לאדם . להדליק גפרור אינה מלאכה ולא עבודה , זו העברת אש שקיימת בגפרור – אל הנר . להדליק חשמל בשבת זו אינה מלאכה הנוגדת את "לא תעשה כל מלאכה" . לעשן סיגריה בשבת אינה מלאכה והאיסור הוא עינוי . ללכת מבני ברק לתל -אביב זו מלאכה , לכן נאמר "שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" (שמות טז,29) לנסוע במכונית אינה מלאכה כי אם הנאה. הדת הרבנית רוצה להראות יותר "צדיקה" מהתורה , ומייצרת הלכות ומצוות הנוגדות את התורה .
עם קום מדינת ישראל איבדה הדת הרבנית צלם אנוש , גניבה זו מצווה , רמאות זו קדושה , דת של מאפיה של גניבת כספים . עשרות מיליארדים נגנבים מהמדינה כל שנה , כסף זה מחולק לאנשים שמצביעים עבורם מתלות ומחוסר ברירה. טול את המשכורות מהמשרות הפיקטיביות כמו המועצות הדתיות, לא יצביעו עבורם , והיות ואין אמונה, הדת הרבנית כל כולה תתפורר , תתנדף .
ומכאן , הדת האמיתית היא : התנועה ליהדות אמיתית (מתקדמת) – הדת הרפורמית .
הערות
1) ועיין שמשי חנוך, "עוד על ריכוז הפולחן בירושלים" פרשנויות בתנ"ך עמ' 34
2) ועיין שמשי חנוך, "עוד על ריכוז הפולחן בירושלים" פרשנויות בתנ"ך עמ' 42
3) ועיין שמשי חנוך ,"הקשר בין יציאת מצרים ועשר המכות" , פרשנויות בתנ"ך עמ' 10
4) שם .שם .